משנה: פֵּירוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר מִלּוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי וַחֲכָמִים מַתִּירִין חוּץ מִכַּלְכָּלַת הַתְּאֵינִים. כַּלְכָּלַת תְּאֵינִים שֶׁתְּרָמָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ אִיסָּר זֶה וְתֵן לִי בוֹ חָמֵשׁ תְּאֵינִים לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּגִינַּת וְורָדִים שֶׁהָֽיְתָה בִּירוּשָׁלַםִ וְהָיוּ תְאֵינֶיהָ נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִיסָּר וְלֹא הִפְרִישׁוּ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' פירות שתרמן. שהפריש מהן תרומה גדולה מקודם שלא נגמרה מלאכתן למעשרות כפי אשר שנינו בפ''ק:
ר''א אוסר מלאכול מהן עראי. לפי שהתרומהא' מששה דברים דחשבינן לקמן ריש פ''דשהן קובעין למעשר וס''ללר''א דתרומה קובעת אף בדבר שלא נגמר מלאכתו:
וחכמים מתירין. דס''ל דכל הששה דברים אין קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתו חוץ מכלכלת התאנים דבהא פליגי ר''ש ורבנן אם תרמה עד שלא נגמרה מלאכתה ר''ש מתיר לאכול ממנה עראי קודם שיעשר המעשרות וחכמים אוסרים דמכיון שתרמה הוקבעה לכל המעשרות ואין הלכה לא כר''א ולא כר''ש:
מתני' הילך איסר זה ותן לי בו. אתה בעצמך חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דמקח טובל למעשרות:
ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור. כל זמן שמקבל הלוקח אחת אחת ואוכל אין המקח קובע למעשר ואם צירף וקיבלן בבת אחת אז הוא חייב לעשר ובגמ' אמרו דלא פליג ר''מ אלא בזמן שבעל הגינה הוא לוקט ונותן לו אבל אם הלוקח הוא לוקט לאכול אף ר''מ מודה דלוקט אחת אחת ואוכל והיינו דקאמר ליה מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים והיו תאיניה מאותה הגינה נמכרות משלש ומד' באיסר ושם הבעל הגינה היה מלקט ונותן מפני שהיה מקפיד שלא יכנסו הלוקחים לתוך הגינה ויקלקלו הוורדים ואע''פ כן לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם משום שהיה נותן להם אחת אחת והלכה כר' יהודה:
בעשרים תאינים שאבור לי. שאני אברור לעצמי ותולשן בורר אחת אחת ואוכל וכן באשכול מגרגר ממנו באילן גרגיר גרגיר ואוכל וברמון פורט מן האילן א' א' ואוכל ובאבטיח סופת חותך מעט מעט ואוכל ודוקא א' א' כמו שאמרנו שהרי זה קנה אחר שיתלשו והמקח קובע בדבר התלוש והלכך אינו מותר לו אלא אחת אחת ואם תלשן וצירפן חייב:
אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו וכו'. דכשאומר אלו משמע אלו בעוד שהן מחובר אוכל כדרכו ואפי' בצירוף ופטור מפני שקנה אותם במחובר לקרקע וקיי''ל דאין המקח קובע בדבר המחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ''ה:
תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָָׁאוּל רוֹצֶה הוּא אָדָם לְפַנֵּעַ עֲסָקָיו בַּבַּיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא פוֹגֵעַ וְלָלוּן שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר' חלפתא בן שאול רוצה הוא אדם לפלח וכו'. לפרש אליבא דר' יהודה קאמר כדפרישית במתני':
תַּנֵּי מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְנֵי חַיִל וְהָיוּ בְּנֵּי אוֹתָן הָעֲייָרוֹת מְבִיאִין לָהֶן פֵּירוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִם לָנוּ כָּאן אָנוּ חַייָבִין לְעַשֵּׂר. וְאִם לָאו אֵין אָנוּ חַייָבִין לְעַשֵּׂר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּעְתּוֹ נְקִייָה. אָמַר לוֹ רִבִּי מָנָא וְכָל עַמָּא שַׁטְיֵי. אֶלָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּלְוִוייָתֵיהּ שְׁכִיחָה לֵיהּ הֲוֵ דוּ אָמַר הַלִּינָה טוֹבֶלֶת. וּשְׁאַר בְּנֵי אָדָם דְּלֵית אַלְוִוייָתֵיהּ שְׁכִיחָה לוֹן אֵין לִינָה טוֹבֶלֶת. וְהָתַנִּינָן רוֹכְלִין הַמַחֲזִּירִין בָּעַייָרוֹת אוֹכְלִין עַד שֶׁהֵן מַגִּיעִין לִמְקוֹם הַלִּינָה. מַהוּ מְקוֹם הַלִּינָה בֵּיתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כְּגוֹן אִילֵּין דִּכְפַר חֲנַנְיָה דְּנָֽפְקִין וְסַחֲרִין אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּרִייָן וְעַייְלִין דָּֽמְכִין בְּבָתֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתנינן רוכלין וכו'. אלמא דמקום הלינה טובלת ומשני מהו מקום הלינה ביתו עד שיחזרו לבתיהן כדקאמר ר''ל כגון אילין דכפר חנניה שהיה דרכן לצאת ולעשות סחורה בד' וה' קריות וכפרים וחוזרין בו ביום ונכנסין להיות ישינים בבתיהן:
תני. בתוספתא פרק ב' ומייתי להאי עובדא לעיל בריש פ''ג דדמאי:
אם לנו כאן. אם אנחנו רוצין ללון כאן חייבין אנו לעשר דמאי ומפרש ר' זעירא טעמיה דר' יהושע לפי שהיה דעתו נקייה שהיה מקפיד על מקום הלינה שלו ופריך לי' ר' מנא וא''כ כל עמא שטיי הן שאינן מקפידין בכך ואין דעתם נקייה אתה קורא אותן אלא כך הוא דר' יהושע ע''י שהלווייתי' שכיחא לי' כלומר שהיה לו המזונות בלויה שלו ומוכנין עמו ולפיכך הוא דהוא אמר הלינה טובלת למעשר לפי שבכל מקום שהוא הולך שם ביתו עמו אבל שאר בני אדם דלא שכיחא לווייתייהו עמם וצריכים לקנות להם מזונות בדרך ולפיכך אינן מקפידין על מקום הלינה כ''א בכל מקום אשר ימצאו ליקח מזונות לנין שם והלכך אין מקום הלינה טובלת:
הַכֹּל מוֹדִין בְּלִינָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבֶלֶת. מַה בֵּין לִינָה מַה בֵּין שְׁבִיתָה. אָדָם מְגַלְגֵּל בְּלִינָה וְאֵין אָדָם מְגַלְגֵּל בִּשְׁבִיתָה. בְּכָל מָקוֹם אָדָם לָן וְאֵין אָדָם שׁוֹבֵת בְּכָל מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודים. בין הת''ק ובין ר''מ דאין הלינה בהדרך טובלת למעשר כדמפרש טעמא לפי שאדם מגלגל עצמו בלינה ואינו מקפיד בכל מקום שהוא לן אבל אין רצונו של אדם להיות שובת בכל מקום ומקפיד בכך ולראות באיזה מקום שיהא שובת. שם:
הלכה: פֵּירוֹת שֶׁלְּקָטָן שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת. מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּתֵימַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת וְהָתַנִּינָן הַמַּעֲלֶה פֵּירוֹת מִן הַגָּלִיל לִיהוּדָה אוֹ עוֹלֶה 9b לִירוּשָׁלַםִ אוֹכֵל עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְכֵן בַּחֲזִירָה. וְתַנֵּי עֲלָהּ אֲפִילוּ לָן אֲפִילוּ שָׁבַת. אָמַר לוֹ בְּרוֹצֶה לִשְׁבּוֹת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּי עֲלָהּ אֲפִילוּ שָׁבַת בְּשֵׁנִי. וְיֵשׁ שְׁבִיתָה בְּשֵׁנִי. אֶלָּא בְּרוֹצֶה לִשְׁבּוֹת אַף הָכָא בְּרוֹצֶה לִשְׁבּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לו ברוצה לשבות. כלומר כי אמרי אנא בגוונא שרוצה הוא וניחא לי' שיהא שם קבוע בשבת כגון בביתו אבל הכא דמהלך בדרך הוא ואין דעתו לקבוע שם אלא דבע''כ מכיון שהגיע שבת שם הוא שובת הלכך אין השבת קובעת עד שיגיע לאותו המקום שבדעתו הי' בתחילה להוליכן שמה:
תדע לך שהוא כן. דבדעתו שבתחילה תליא מילתא:
דתני עלה אפי' שבת בשני. בתוספתא פ''ב תני לה ואליבא דר''מ והכי תני שם ר' מאיר אומר הגיעו למקום השביתה אפי' ביום השני חייב לעשר. כך הוא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובתוספתא דפוס יש שם ט''ס דמוכח:
וכי יש שביתה בשני בשבת. אלא ברוצה הוא לשבות במקום הזה הלכך ס''ל לר''מ דכבר הוקבעו למעשר מיד כשהגיע שם ואפי' הוא בשני בשבת:
אף הכא ברוצה לשבות. כלומר אף הכא מאי דאמרי ברוצה הוא מרצונו לשבות שם ובהא פליגי ר''מ ורבנן דלר''מ אפי' הוא בדרך ולא הגיע להמקום שהיה בדעתו להביאן מ''מ מכיון שהוא שובת במקום הזה כשהגיע שם אפי' בשני בשבת הוקבעו למעשר שהרי עכ''פ רוצה הוא לשבות כאן ות''ק ס''ל דאין זה רוצה לשבות מקרי אלא שיודע הוא שאינו יכול להגיע למחוז חפצו מקודם השבת לפיכך הוא שובת כאן ואין השבת קובעת אלא במקום דניחא לי' מעיקרא להיות שובת שם וכדאמרן:
על דתימר. על דעתך דאת אומר דהשבת טובלת לעולם ואפי' לא יחדן לצורך השבת והתנינן המעלה פירות וכו' ותני עלה בברייתא אפי' לן אפו' שבת בדרך לא הוקבעו למעשר:
ר''ש בן לקיש אמר אין השבת טובלת. דס''ל דהא דתנן לקמן בפ''ד כלכלת שבת בית הלל מחייבין דוקא שיחדה לצורך השבת דאז הוקבעה מיד אע''פ שעדיין לא הגיע שבת אבל פירות האלו שהן שלא לצורך השבת אין השבת טובלת אותן:
גמ' ר' יוחנן אמר השבת טובלת. אע''פ שבתחילה לא לקטן לצורך השבת מ''מ כשהגיע שבת קובעת אותן למעשר:
רִאשׁוֹן מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל. מַה נָן קַייָמִין אִם בִּכְרִי שֶׁנִּתְמָרֵחַ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶּׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה גְדוֹלָה וְנִמְלַךְ לַהֲנִיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן רִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר לְמַפְרֵיעַ נִטְבְּלוּ תְּרוּמָה שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת. אִן תֵּימַר מִכָּן וְלָבֹא רִאשׁוֹן הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ראשון מהו שיטבול. אליבא דרבנן הוא דבעי הש''ס אם מעשר ראשון טובל בפירות קודם שנגמר מלאכתן וכדמפרש ואזיל בהי גוונא הוא דקא מבעיא לן:
מה אנן קיימין. להבעיא אם בכרי שנתמרח ד''ה אסור. כלומר בזה פשיטא לן דלאחר שנתמרח הכרי כבר נגמר מלאכתו למעשר כדתנן בפ''ק התבואה משימרח וצריך להפריש כל המעשרות ולא שייך למבעי אם מעשר ראשון קובע הוא לשאר מעשרות ואם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין קודם שעשאן בכרי בזה ד''ה דמותר לאכול מהן עראי קודם שיפריש שאר מעשרות דנהי דהמעשר בלבד פטור מתרומה גדולה כדאמרי' בפ''ז דברכות ובכמה מקומות והמעשר נשאר שם המעשר עליו מ''מ אכתי לא נגמרה מלאכה של כל התבואה לשאר המעשרות:
אלא כי אנן קיימין. בהא דקא מבעי' לן בכה''ג הוא בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן והפריש מהן תרומה גדולה דאמרי חכמים דאין התרומה טובלת הואיל והוא עתיד לדורסן ולדושן בחבית לא נגמרה מלאכתן מיקרי ואותה תרומה שהפריש מיירי שתרם מהן על שאר תמרים וגרוגרות שאין בדעתו לדורסן ולדושן דהויא כתורם מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שנגמר מלאכתו דהדין בזה דתרומה היא וצריך לחזור ולתרום שנייה כדאמר בפ''ק דתרומות בהלכה ח' זתים על זיתים והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום והשתא אתייא שפיר הא דמסיים כאן בהבעיא. ונמלך להניחן. ואח''כ נמלך בו להניחן להתמרים והגרוגרות כמות שהן ולא לדורסן ולא לדושן ונמצא דעכשיו אותה התרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא ובדין הוא שתהא טובלת למעשרות כדלקמן אלא דמכל מקום צריך הוא לחזור ולתרום תרומה שנייה הואיל דבשעה שתרם הראשונה מדבר שלא נגמר על דבר שנגמר היתה:
ועבר והפריש מהן הראשון. מפני שעכשיו שצריך לחזור ולתרום כדפרישית וצריך להקדים לכתחילה התרומה ואח''כ להפריש מעשר ראשון אלא שאם עבר מה שעשה עשה כדתנן בפ''ג דתרומות והשתא הכי הוא דקא מבעי' לן אם למפרע נטבלו הפירות למעשרות או מכאן ולהבא כדמסיק ואזיל להבעיא דאין תימר למפרע נטבלו הפירות תרומה שהיא טובלת כלומר דאי אמרינן דהואיל והשתא אגלאי מילתא למפרע דתרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא דמן הגמור על הגמור הוא א''כ היא היא שטובלת דתרם בדבר שנגמר מלאכתו הוי קביעות למעשרות לכ''ע וממילא נפשוט דאסור לאכול עראי אף שעדיין לא תרם התרומה השני' משום דהשתא התרומה הראשונה היא שטובלת אבל אין תימר דלמפרע לא נטבלו הפירות מכיון דבשעה שתרם לא נגמר מלאכתן הוו אלא דמכאן ולהבא אחר שהפריש המעשר ראשון נטבלו לשאר מעשרות וא''כ ראשון הוא שהוא טובל שהרי עדיין לא הפריש אותה התרומה השנייה ובכה''ג הוא דקא מבעי' לן ולא איפשיטא הבעי':
הלכה: מַה נָן קַייָמִין אִם בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּזֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא 10a נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה אנן קיימין. בפלוגתייהו דר''א וחכמים:
אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור. דבהא לא פליגי חכמים דתרומה קובעת למעשרות משום דגמר מלאכה של הכלכלה אינו אלא חיפוי בעלמא ואין כאן חסרון מלאכה וכדתנן בפ''ק כלכלה משיחפה:
אם בזיתים על השמן וענבים על היין. כלומר שתרם מן הזיתים קודם שנעשה מהן שמן ומהענבים קודם שיעשה מהן יין והכי תני לה בתוספתא פ''ב בהדיא מודה ר''א לחכמים בתורם שבלים ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן (ובתוספתא דפוס חסר זיתים וכו') שיאכל מהן עראי וטעמא משום דיש כאן חסרון מלאכה באותן זיתים וענבים בעצמן:
אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בתמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. ובתוספתא גריס איפכא התורם גרוגרות והוא עתיד לדורסן תמרים והוא עתיד לדושן ר''א אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ובהא פליגי ר''א אומר תרומה טובלת וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source